בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן ביום 13/10/09 בהעדר הגנה נגד ארבעת הנתבעים בתיק. המבקשת היא הנתבעת מס' 4.
התביעה הוגשה נגד נפתלי אלינור ואורן, בעלי החוזה, והמחזיקים בדירה, ונגד נפתלי אשר ופנינית, הערבים לחוזה. המבקשת התגרשה בינתיים ממר אשר נפתלי, אחיו של אורן נפתלי, ונישאה מחדש.
המבקשת עותרת לביטול פסק הדין נגדה במספר טענות:
1. המבקשת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה, כי עזבה את הדירה ברח' החרוב כבר בשנת 2004, עקב קרע בחיי הנישואין של עם הנתבע מס' 3. המבקשת צירפה תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, המעידה כי היתה רשומה במען רח' החרוב 25/4 טירת הכרמל עד ליום 16/4/07, עברה לרח' סטפן וייז 13/9, חיפה ונכנסה למען שניים בנובמבר 18/11, חיפה ביום 10/12/09.
המבקשת טענה כי בעת שהמוסר מצהיר כי מסר לה את כתב התביעה במען, המופיע בחוזה השכירות, רח' החרוב 25/4 טירת הכרמל, לא התגוררה כלל בטירת הכרמל אלא בחיפה.
עוד הציגה המבקשת מסמך המעיד כי ביום 5/11/06 שילמה אגרה על סידור גט בבית הדין הרבני.
2. ביחס לחבותה, המבקשת טוענת כי לא חתמה על ההסכם כערבה; המבקשת צירפה דוגמאות חתימה שלה מחשבון הבנק. עוד צירפה המבקשת תלונה שהגישה למשטרה בעניין, וחוות דעת גרפולוגית ראשונית, שהתבססה על צילומי מסמכים.
המשיבה בתגובתה טוענת כי כל המסירות בוצעו כדין וכי המבקשת חתמה על כתב הערבות, וכעת מבקשת להתנער מהחתימה עקב גירושיה מבעלה, גיסה של גב' אלינור.
1. ביחס למסירת כתב התביעה מפרט השליח את נסיבות המסירה, כי מסר את כתב התביעה לאלינור נפתלי, גיסתה של המבקשת, עבורה ועבור הנתבע מס' 1 במען הנרקיסים בטירת הכרמל, וכי היא זו שכיוונה אותו לבית המבקשת ובעלה מר אשר נפתלי, שם חתמה המבקשת על אישור המסירה מיום 4/8/09 בנוכחות אלינור, אשר השליח בחזיר אותה לאחר מכן ברכב לביתה. כהוכחה לתקינות המסירה מציינת המשיבה כי מר אשר נפתלי לא הגיש בקשה לביטול פסק דין ומשלם את החוב בתיק האיחוד.
עוד טוענת המשיבה כי גם פסק הדין נמסר באותו מען, אך הפעם בדרך של הדבקה וכי האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ נמסרה למבקשת, ששמה שונה כנראה לשם נעוריה "בוקור" ברח סורוקה 24, חיפה, שם התגוררה. עיון באישור המסירה מעיד כי האישור נחתם ביום 21/1/10 ע"י "נפתלי אלינור". המשיבה מציגה נסח ממנו עולה כי אחת גב' בוקור סטלה הינה הבעלים של אחת הדירות. מכאן מסיקה המשיבה כי מדובר בדירה בה התגוררה המבקשת.
2. לגוף טענת הזיוף צירפה המשיבה תצהיר נציג המשיבה, שהחתים את הצדדים לחוזה מיום 14/11/04, מר חי נבון, לפיו אינו זוכר את הצדדים לחוזה, אך הוא נוהג לאמת את זהות החותמים לפי תעודת זהות, וכך עשה גם במקרה זה. בשולי תצהירו מצהיר מר נבון כי "ב"כ מספר לי כי החייבת [אלינור נפתלי, ג.ס.ב.] במשרדו כי המבקשת אכן חתמה על כתב הערבות בנוכחותה" (
סעיף 7 לתצהיר מר נבון). התצהיר אומת ע"י עו"ד ביום הדיון (
מש/2
).
דיון
ביום 11/9/11 התקיים לפניי דיון. בתחילת הדיון הגיש ב"כ המשיבה צילום ת.ז. של המבקשת, ואישור רו"ח מיום 10/11/04 המאשר כי המבקשת הינה עצמאית. התברר כי הנתבעים האחרים משלמים את החוב בהסדרים כאלה ואחרים וכי פסק דין הפינוי לא בוצע.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב, ולמותר לציין כי אין בכוונתי להתייחס לטענות ומסמכים בסיכומים, שלא בא זכרם בראיות או בכתבי בטענות, שהוגשו בתיק עד לדיון.
לאחר ששמעתי את חקירות העדים בדיון: מבצע המסירה, מר לצרס, נציג עמידר, מר נבון, והמבקשת, אני מחליטה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, וליתן למבקשת רשות להתגונן.
1.
המסירה
. אני פוסלת את המסירה מיום 4/8/09, וקובעת כי היא לא בוצעה בשקידה סבירה או שהשליח הוטעה ע"י גב' אלינור נפתלי (
ראה
פרוטוקול, עמ' 2, שורה 23 ואילך). המבקשת התגרשה ממר אשר נפתלי בחודש נובמבר 2006, וכבר מטעם זה אין הגיון בביצוע מסירה לשניהם בשנת 2009 במען, בו גרו בשנת 2004. בדיון עלתה עובדה, שלא נזכרה בתצהירי מר לצרס, שהוגשו לפני כן, לפיה גב' אלינור נפתלי, שלקחה אותו לבית המבקשת ומר אשר נפתלי "... דיברה איתי ארוכות ואמרה לי שמישהו מבני הזוג בכלא או היא או הוא בכלא" (
שם, עמ' 3, שורות 9-11). זאת אמר בתשובה לשאלה האם אלינור לא אמרה לו שהמבקשת ומר אשר נפתלי גרושים כבר חמש שנים. היעלה על הדעת שהשליח לא יאמת עם מקבלת המסירה את זהותה בנסיבות כאלה? עוד הוסיף המצהיר לשאלה בחקירה חוזרת האם מקבלת המסירה בשנת 2009 לא התכחשה לזהותה, כי "היא לא התנגדה אלא היו חילופי דברים רמים בין אלינור לפנינית למקבלת המסירות. מסרתי והלכתי" (
שם, עמ' 4 שורות 11-14). זו כמובן אמירה לא מדוייקת, שכן השליח לא יכול היה למסור וללכת, כי היה עליו להחזיר את גב' אלינור לביתה. אציין כי מידת זכרונו של השליח בחודש ספטמבר 2011 אודות עובדות שארעו בשנת 2009 ראוייה לציון, בהתחשב בכמות המסירות שהוא מבצע, ועל כן תמוה שהשמיט את עניין הכלא וחילופי הדברים הרמים בין אלינור לפנינית. אין מקום להמשיך ולהרחיב בהתייחסות למסירות, שבוצעו לאחר מכן. בחקירה הנגדית היתה הטעייה קלה כאשר השליח נשאל אודות " נספח ד' לתגובה אישור המסירה של האזהרה" (
שם, עמ' 3, שורה 18) שכן האזהרה הינה נספח ה' לתגובה. נספח ד' הינה המסירה של פסק הדין, שבוצעה הדבקה במען ברח' החרוב ביום 26/10/09, לאחר שלושה ביקורים. תשובות השליח בעניין המסירה ברח' סורוקה ביום 21/1/10 אינן מניחות את הדעת. כעולה מאישור המסירה נעשה נסיון לבצע אותה ברח' החרוב, אך פקיד הדואר החזיר את המסירה בציון "העתיק את מגוריו למען בלתי ידוע". אישור מסירה זה אינו נתמך בתצהיר, אף שלא נחתם ע"י הנמענת, לא קבלנו תשובה ממר לצרס כיצד הגיע למען ברח' סורוקה, את החקירה לא צירף ובמשרד הפנים לא היתה המבקשת רשומה ברח' סורוקה מעולם (נספח לבקשה). גם העובדה שאותה אלינור מטירת הכרמל, שהחליפה דברים קשים עם המבקשת בטירת הכרמל באוגוסט, מופיעה לפתע בדירה בחיפה ומקבלת מסמכים עבור המבקשת, הינה תמוהה מאד, ומצטרפת לשאר התמיהות בעניין. המבקשת השיבה בעניין הדירה ברח' סורוקה תשובות, העולות בקנה אחד עם נסח הטאבו, לפיו סבתה מתגוררת בקומת הגג בבית ברח' סורוקה. כל השאלות למבקשת, שכזכור נישאה בגיל 19 והיום הינה בת 36 על מגוריה עם הוריה בבית ברח' סורוקה מיותרות, ואין ביכולתן להוכיח את מגוריה במען זה בשנת 2010. על כן אני קובעת כי מסירת כתב התביעה והמסירות שלאחרי כן פגומות, ולא נמסרו כדין למבקשת או לבן משפחה הגר עימה.
2.
התביעה
. לאור קביעתי כי המבקשת זכאית לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אין צורך לדון בנימוקי ההגנה, אך הדברים קשורים זה בזה, ובסכסוך המשפחתי, וגם המבקשת ומר נבון נחקרו בעניין, על כן אני דנה בבקשה גם כבקשת רשות להתגונן. טענת המבקשת לפיה לא חתמה על כתב הערבות לא נשללה בחקירה הנגדית, ואף יש טעמים בראיות אחרות המצדיקים קבלתה כטענה איתנה וראוייה לבירור. ראשית, כפי שצויין בתצהיר מר נבון, עוה"ד מסר לו שגב' אלינור אמרה לו שהמבקשת חתמה בנוכחותה (
סעיף 7 לתצהיר מר נבון). זו עדות שמועה מפי שמועה, ואפילו לו היתה אומרת זאת אלינור עצמה לפנינו, הרי לא נאמר כי המבקשת חתמה בפני מר נבון. לא ברור במה עדיפה עדותה של גב' אלינור נפתלי, שלא העידה לפנינו, על עדותה של המבקשת, נתמכת בדברי ב"כ המשיבה לפיהם באותה עת שגב' אלינור אמרה שהמבקשת חתמה בפניה, אמר המבקשת כי לא כך היה, והעלתה בפניו את טענת הזיוף "את זוכרת שאת אצלי במשרד לפני תחילת ההליכים הללו? ואני אמרתי לך שאם יש זיוף את צריכה להגיש תלונה במשטרה ועדיין לקח לך כשבוע ימים לעשות את זה בפועל?" (
פרוטוקול, עמ' 9, שורות 5-6). מר נבון לא העיד מפורשות כי החתים את המבקשת, או כי קיבל ממנה את תעודת הזהות וצילם אותה, להיפך, הוא אישר כי אם ערב אינו מביא ת.ז. הוא מבקש ממנו מסמך מזהה אחר, לא מצלם אותו, ומבקש ממנו לשלוח צילום ת.ז. בפקסימיליה. צילום תעודת הזהות של המבקשת, שהוגש כ-
מש/1 ביום הדיון נראה בבירור כמסמך שהועבר בפקסימיליה, מר נבון אישר זאת, ואף אישר כי הפקס מוען ל"איציק", אחראי אזור טירת הכרמל (
פרוטוקול, עמ' 5, שורות 15-20). מר נבון מעולם לא אמר שקיבל את צילום תעודת הזהות "יום למחרת" כדבר ב"כ המשיבה בסיכומים. מר נבון גם לא שלל אפשרות שמר אשר נפתלי, שהיה נשוי למבקשת, יביא את אישור רואה החשבון, מש/1 למשיבה. אמנם בחקירה חוזרת מנחה שלל מר נבון אפשרות שהחותם אינו יושב לפניו, אלא המסמכים מועברים אליו לאחר מכן (
שם, עמ' 6, שורות 2-5), אך מראית פני החוזה וכתב הערבות מלמדת אחרת. לכתב התביעה צורף חוזה שכירות בן חמישה עמודים. לאחריו צורף כתב הערבות חתום רק ע"י הערבים וע"י מר נבון, ללא חתימת מר אברהם חמו סגן מנהל המרחב, שחתם על ההסכם, אך מעניינת יותר הינה העובדה שכתב הערבות, האמור להיות חלק בלתי נפרד מהחוזה ולהחתם באותו מעמד ובאותו מועד, 14/11/2004, הועבר בפקסימיליה מאת עמידר אל אורן ביום 4/6/2009. ראה את ראש העמוד בו מופיעה ההטבעה של מכשיר הפקסימיליה:
"04-JUN-2009 13:09 FROM AMIDAR TO OREN P.03"
אין כל הסבר סביר, שניתן לתת למסמך, שנחזה להחתם בפני מר נבון ביום 14/11/04, אך הועבר מעמידר למר אורן נפתלי ביוני 2009, ונמצא בחזקת עמידר כיום. גם טעות בהטבעת התאריך לא יכולה להיות, שכן עמוד אחד אחרי כתב ערבות מוזר זה צירפה המשיבה תדפיס מצב חוב בעמידר נכון ליום 4/6/09, שגם הוא נשלח למר אורן באותו אופן, והוחזר איכשהו לעמידר. אני מזכירה כי כתב התביעה הוגש ביום 23/6/09, ודף חשבון זה הינו הבסיס לתביעה בסדר דין מקוצר. לא אפרט את השערותיי בעניין הסיבה למראית פני המסמכים, ואשאיר זאת להליך ההוכחות. לכך נוסיף את עמידתה האיתנה של המבקשת בחקירה הנגדית ופירוט יחסיה עם בעלה ומשפחתו, בגינם לא היתה חותמת ערבות לאורן ואלינור נפתלי, ואת עדות מר נבון, כמו כן את חוות הדעת הראשונית של הגרפולוגית, שעדיין לא העידה ולא נתבררה, והסיכום הינו כי המבקשת העלתה הגנה לכאורה, מעבר לנטל המינימלי, המוטל עליה בשלב זה של הדיון, ואני נותנת לה רשות להתגונן בטענותיה.